זמן

לאור העובדה שהשבוע "גנבו" לנו שעת אור, בחרנו להתעמק ב זמן, לטעמנו המשאב היקר ביותר בחיים, שלעיתים קרובות מדי אנו לוקחים כמובן מאליו, המקור מפרסית עתיקה ומשמעו "זה שהולך".  פילוסופים רבים הגדירו את הזמן כבעל מעמד עצמאי, שאיננו תלוי בדבר ומשמש ככלי להסביר שינויים בעולם.
המקרא תרם לנו את החלוקה למקטעים: ימים, לילות ושבועות, שהתפתחו לחודשים ושנים שבנו לוח שנה שנועד לשרת אותנו כאומה חקלאית, ללא חשיבות לדקות/ שעות או ימים אלא למחזורי פוריות של האדמה (שנת שמיטה) ולחגים המבוססים על עונות השנה.
בחברה התעשייתית המודרנית (מפעלים העובדים בשלוש משמרות, עמידה ביעדי פיתוח, תפוקה, דיווח) הדגש עבר לספירת השעות והדקות, והחיים הפכו לתלויים במועדים שהזמן מכתיב, כמו ההמתנה לגיל הפנסיה, עונות השנה איבדו את מעמדן והפכו לרלוונטיות במקרה הטוב כהמלצה למועדי היציאה לחופשות.
הזמן הפך מ גורם מסייע שבא לשרת אותנו בתכנון הפעילות בהתאם למחזורי מזג האוויר והיכולת הגופנית, לגורם שמנהל אותנו, הוא מחליט עבורנו מתי נעשה כל דבר בחיים, עבודה, ילדים, פנסיה. מכלי עזר הוא הפך לבוס.
אנו רודפים אחרי השעון ומוצאים את עצמנו לא מספיקים לעשות את כל המשימות שהעולם הכתיב לנו בפרק הזמן שהוגדרו לנו כמספקים לשם כך, גם מועד הפרישה הוכתב מראש, ללא קשר למצבי האישי, הגופני או ליכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית האישית שלי.
אם בעבר הזמן סייע בהגדרת יעדים יחסיים  גם אם הספקתי לזרוע 80 אחוז מהשדה זה היה בסדר (פחות רווח), היום או שהצלחתי לעמוד במשימה בזמן שהוכתב לי או שנכשלתי.
העולם הנוצרי התחיל לספור את השנים, שנת 0 להולדתו של יהושוע, (ההיסטוריה מלמדת שהם טועה ב כ 5 שנים, יהושוע נולד בתקופת שלטונו של המלך הורדוס שמת בשנת 4 לפני הספירה, כך שהיום היינו אמורים להיות רק בשנת 2016, למי שיש משהו להספיק) ומאז כל האירועים נכנסים למסגרת אחת, מישורית ואנו כפופים לה, הזמן הפך מכלי עזר לבוס, יקיצה טבעית הפכה לפרביליגיה, והשעון שבינתיים הפך לגלובאלי, לנוגש אכזר.
הזיכרון  מאפשר לנו לגשר בין העבר לעתיד באמצעות ההווה אני זוכר שכאשר הלכתי יחף בעבר נחתכתי לכן אני אלבש נעליים בהווה, על מנת שבעתיד לא אחתך שוב. הפילוסופיה המזרחית גורסת שאנו חיים את העבר ואת העתיד במקום את מה שבאמת חשוב, ושלגביו אנו יכולים להיות בטוחים- ההווה.
לאורך ההיסטוריה אנו עדים לניסיונות לחזות/להשפיע על העתיד, מנבואות נוסטרדמוס, האורקל בדלפי, הנביאים, אסטרולוגיה, תפילה ועד לתחזיות של אנליסטים לביצועי מניות.
ועל כך נצטט שוב את ישעיהו ליבוביץ: "מי שאינו תופס ש"עולם כמנהגו נוהג", ושאין משמעות התפלה הדרישה האוילית והמחוצפת שישנה הקב"ה ממנהגו של עולמו לטובת המתפלל– לא התפלל מימיו תפילה של מאמין בה' אלא של סוגד לאלילו."
יכול להיות שאלוהים נמצא מחוץ למערכת הזמן, יכול להיות שהוא כפוף לה כמונו, אך יכול להיות שהזמן כפי שאיינשטיין כתב עובד אחרת עבורו כמו עבור כל אחד מאיתנו, כמו בסיפור על אדם ששואל את אלוהים:
אדם: כמה זמן זה 50,000 שנה בשבילך?  , אלוהים: בשבילי זה דקה.
אדם: אלוהים, כמה זה מיליון דולר בשבילך?, אלוהים: בשבילי זה כמו אגורה.
אדם: אתה יכול להלוות לי אגורה?, אלוהים: חכה דקה.
הפילוסופיה המודרנית הגדירה את הזמן כתכונה אישית, לכל אחד הזמן האישי שלו, קיבלה אישוש מתורת היחסות הפרטית של איינשטיין שהפכה את הזמן כמו דברים אחרים ליחסי:

E=mc²

מעבר הזמן  ומדידתו תלויים במהירות הצופה ביחס לגופים סביבו.
הפיסיקאי סטיבן הוקינג, טען שהיקום פרוס על פני המרחב-זמן ונראה ככדור, יחס הזמן לצורת ה"כדור" כיחס הציר "צפון-דרום" לכדור הארץ, לכן לזמן קיימת נקודת התחלה ונקודת סיום.
המדע מבוסס על סיבה ותוצאה על ציר הזמן, אנו רואים תוצאה ואז מחפשים סיבה שקדמה לתוצאה שיכולה להסבירה את התוצאה – הפוך ממה שהיינו מצפים.
גישות חדשות כמו מכניקת הקוונטים מניחות שהווה מושפע מהעבר והעתיד.
יש המתארים את דמות האל כנפרדת ממערך הסיבתיות בעולם, הרמב"ן תיאר את "ויהי אור" כנקודה בה אלוהים בורא את הזמן, מצד שני אם האל יכול להתחרט על דברים ניתן להבין שבדרך כזו או אחרת הוא עשוי להיות כפוף לזמן, כפי שניתן לפרש את בראשית פרק ו' פסוק ז': וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.
הגישה שהאל יצר את הזמן ואת החוקיות בטבע ונמצא מחוץ למערכת שיצר ואיננו תלוי במונחי עבר-הווה-עתיד, תואמת את תאוריית הבחירה החופשית ביהדות. רצף זמן שאיננו מעבר בין עבר דרך ההווה לעתיד, מה שמוביל אותנו לאחד המשפטים הקשים להבנה מחכמנו זכרונם לברכה:
"הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוּב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה".
משפט שניתן למצוא מקבילות שלו אצל גדולי הפילוסופים בתרבויות שונות
כיצד אם הכול צפוי הרשות נתונה…
כאשר ראיתי עם ביתי הגדולה סדרת מתח (שובר שורות למי שמתעניין) עלתה לי הצעה להסבר, כשם שאני יכול לראות סרט מותח ולהיות במתח כאשר אני דואג לגיבור הראשי ולגורלו, כך אני יכול לבלות את חיי כאשר אני במתח לגבי עתידי ועתיד האנשים שאני אוהב.
מצד שני אני יכול לראות את אותו הסרט כאשר אני שמח ולהשאיר לבמאי את המתח והדאגה הרי הוא אחראי לגבי עתידו של הגיבור הראשי, כנ"ל לגבי הסרט של חיי אני יכול ליהנות מהם מבלי לחשוש ממה יכול או לא יכול להתרחש לטובה ולרעה, לעשות מה שנראה לי הכי מתאים באותו הרגע (כל עוד זה לא פוגע במישהו אחר- ציטוט נוסף מפרקי אבות בהזדמנות אחרת) ולהשאיר את המתח והדאגה למישהו אחר… הרשות היא שלי האם ליהנות או להיות בלחץ מדברים שאינם בשליטתי.
אני אכתוב את התסריט של חיי באופן המתאים לי ביותר ולא אהיה כפוף לתסריט של במאי כזה או אחר.
שירים: מצד אחד יש שירים כמו עבד של הזמן, מילים: ריטה לחן: רמי קלינשטיין מהתקופה שעוד היו ביחד, באלבום הבכורה שלה מ 1986, אפרופו זמן היא חשפה את השיר בתכנית האירוח של רבקה מיכאלי סיבה למסיבה (היו זמנים), עם מילים המתארות נוגש שהמוצא על ידינו:
להתעורר לתוך עוד בוקר, כמו אתמול שלשום, רוצה לישון ולהמציא לי עוד חלום, רק הוא ניצב פה וצופה בי מאיץ ולא מפסיק, בתקתוקיו אדיש, … זה השעון, זה ההרגל, זאת השגרה. עבד של הזמן, של השעון שמן הסתם אותו המצאנו בעבר… זה השעון שמדכא את העיקר.
אני נוזלת עם הזמן בלי שליטה. אולי אם הוא לא היה, הכול היה שונה אבל בטוב וגם ברע כמו נישואין (בלי אהבה) זה ההרגל, זאת השגרה.
מצד שני יש שירים שמעלימים ממך את תחושת הזמן וגם בלי להבין את המילים אתה פשוט מתענג עליהם:   https://www.facebook.com/100000476822403/posts/5038457396180105/?sfnsn=wa
אם כבר אחנו במעגליות של הזמן אז הנה זיכרון ילדות, חיפה העיר של חלק גדול מאיתנו, שנועדה להיות העיר המרכזית במזרח התיכון עבור האימפריה הבריטית, עם ראש עיר  "אבא חושי המיתולוגי" שכבר ב 1959 בנה את הרכבת התחתית הראשונה ועדיין היחידה הפעילה בארץ שעשה מה שהוא חשב שצריך לעשות ולא מה שאחרים חשבו שהוא צריך לעשות.
אני זוכר בתור ילד באיזה חרדת קודש היינו נכנסים לאולם הבאולינג במרכז הכרמל מסתכלים בהערצה וקנאה על השחקנים "נושמים אויר פסגות" ויוצאים. בסרטון רואים את אבא חושי מגלגל את הכדור הראשון ואת התחרות הראשונה, מול עובדי אל על- כן למרות שהמניה והחברה בצרות, החברה עדיין כאן ואנו נחזור להשתמש בשירותיה בעתיד הקרוב – אמן !!. https://jfc.org.il/news_journal/59801-2/101578-2/