לסוף השבוע הזה בחרנו לדבר על הקשר בין גלי הים, פרנק סינטרה והאפשרות שלנו להשפיע על הדרך בה יזכרו אותנו בעתיד באמצעות עדכון דרך חיינו.
למען הסר ספק ובתשובה לשאלות שעלו (תודה ליטו), יש דילמה בין ניסוח פשוט לבין התעמקות (בהירות מול וויתור על ידע נוסף), הניסיון לימד אותנו שרק התעמקות מאפשרת התנסחות פשוטה, אחת המטרות שלנו היא להתנסח באופן הפשוט ביותר גם כאשר הנושא מורכב (תודה לרוני): אם אתה לא יכול להסביר את זה לעצמך במילים של ילד- אז זה עדיין לא ברור לך בעצמך.-
כל אחד מאיתנו בקצב שלו, צבר ניסיון חיים, אך כולנו עדיין נתקלים באירועים מפתיעים מהסוג הטוב והסוג הרע.
אירועים לא מתוכננים שכאלה, כמו מקרה מוות של אדם מוכר לנו, גורמים לנו לצער, אך גם לעצור, להשתהות, להסתכל על החיים, לקבל פרספקטיבה חדשה לשאלות קיום בסיסיות., אך בדיוק כמו גל שמגיע ומתמסמס, גם במקרה הזה לאט ועם הזמן התחושה "החמימה" הזו של פרספקטיבה מפוכחת ובוגרת, מתפוגגת ואנו חוזרים לשגרת החיים ומאבדים את אותה נקודת מבט "בריאה" המדגישה את הדברים החשובים באמת כמו "מה אני עושה בחיים ולמה?".
ההגיג היום מציג תפיסה לפיה, לא צריך לחכות לאירוע בעייתי על מנת לקבל רגע מתוק ומחכים של פרספקטיבה, איך לנצל את הרגע למחשבה ולתכנון ואיך להאריך את הרגע ולהאט או למנוע את ההתפוגגות של אותה נקודת ראות אובייקטיבית ברורה וחדה.
את החלק הזה אנו ממליצים לקרוא במקום שקט בישיבה על כיסא נוח ועם המון סבלנות!
נתחיל בישיבה שקטה בעיניים סגורות, לאחר שנרגענו קצת משאון היום יום, ננסה לדמיין, מה יאמרו אחרים עלינו אחרי לכתנו, לא בהספד אלא מה יגידו לאחר מכן לעצמם על האדם שהיינו.
עכשיו מגיע החלק המעניין, בואו ננסה לנסח אנחנו את מה שהיינו רוצים שיגידו עלינו. ננסה לדמיין את האדם הספציפי שיחשוב עלינו, חבר או בן משפחה ואת הדרך בה הוא מדבר עלינו עם מישהו אחר ומספר עלינו.
ועכשיו מגיע החלק הקשה, בואו נחיה את החיים שיש לנו כעת בדרך הזו שבה תארנו את עצמנו, בואו נפעל היום בדרך שתגרום לאנשים להכיר אותנו דרך אותם עיניים, אלה שאנו רוצים שיזכרו אותנו לפיהן.
אפשר להרחיב את הפרויקט לתרגיל זוגי/ משפחתי/ עסקי.
לדמיין ישיבת סוף שנה בחברה בסוף 2021 עם סיכום ההישגים אותם נרצה לראות בסוף השנה, כדאי להיכנס לכמה שיותר פרטים- עד לרמת הבגדים שנלבש והכיבוד שיהיה בישיבה, (כמה שזה ייראה לנו יותר חי כך סביר להניח שזה יתממש) ועכשיו כל מה שנשאר, זה לעשות היום את הדברים שיובילו אותנו לאותה מצגת של הישגים בסוף השנה. בואו נתכנן את מסיבת יום הנישואין ה 30 עם בן/בת הזוג, איזה הישגים נרצה שיהיו לזוג הזה שנהיה בעתיד, במה נרצה להתגאות?, אוקי עכשיו בואו נפעל כך שבאותו יום נישואין נוכל לקצור את הפירות. הישג משפחתי- על מה נרצה להיות גאים כשיוולד הנכד ונספר לו על המשפחה שיצרנו, אולי על הקשר החם שיצרנו בין הילדים שלנו, ושוב בדיוק אותו התהליך, לאחר שדמיינו בואו נפעל כבר היום על מנת שזה מה שיקרה בפועל.
בדיוק כמו שכסף נחסך רק בתשלומים חודשיים, כך גם הצלחה מושגת בצעדים קבועים ופשוטים, בואו נגיע לאותו מיליון שאנו רוצים שיהיה לנו בסוף באמצעות השקעה קבועה אותה נתחיל לעשות כבר כעת מתוך הבנה שאנו קובעים בכך את הגורל של עצמנו.
תובנה זו למדנו מתחום הפנסיה בקיבוצים, שלצערנו לא מיושמת בציבור הכללי, קיבוצים חוסכים לפנסיית מטרה עבור החברים, אנשים בעיר חוסכים לפי תקציב שמוכתב על ידי שכר. בואו ננסה לדמיין את עצמנו בפנסיה, את איכות וסגנון החיים שאנו רוצים שילוו אותנו אז, ובואו נפעל כבר היום במטרה שזה מה שיקרה בעתיד, הן ברמה הכלכלית והן ברמה הזוגית והאישית, אל תגיד "כשאני אצא לפנסיה הכל יסתדר ואני אעשה את הדברים שתמיד רציתי", "תתכנן את הדברים כבר כעת כך שכשתצא לפנסיה זה אכן יתרחש". ככל שנתכנן ונדמיין את הדברים יותר לעומק (ממש כמו בתוכנית עסקית) ובאופן מפורט יותר, כך ההשגה שלהם תהפוך למוחשית ולברת השגה.
בספרו "פורקוגניטו" שואל העתידן פרופ' דויד פסיג, האם קיימת השפעה בין תחזיות העתיד לבין חיי היום יום שלנו כעת, ומה התכונות של תחזיות העתיד הנותנות להן את הכוח לשנות את מסלול חיינו, לדבריו הכוחות העיקריים המשנים את ההיסטוריה האישית שלנו אינם מערכות ייצור, עצמה צבאית או תעשייתית, אלא רעיונות , ערכים, אידיאלים ונורמות.
אנו כבני תמותה מוגבלים ולעולם לא נדע מה צופן בחובו העתיד עבורנו, אבל אנו יכולים לשאוף לעתיד מסוים ולפעול כבר כעת להשיגו.
מחקרים מראים שספורטאי על, מדמיינים את עצמם, קולעים את סל הניצחון, קורעים את סרט הניצחון, עומדים על הפודיום ומקבלים את המדליה, הם חווים את התוצאה לפני שהתחילו את התחרות, בואו נאמץ תובנה זו לכל תחומי החיים.
התובנה היא להתחיל מהסוף ולא מההתחלה, קודם נרגיש ונחווה את התוצאה ואז נפרוט אותה לדרך פעולה!
שני משפטים אחרונים לסגירת המעגל, תקשיבו לים בזמן סערה, אתם שומעים נהמה, לא ניתן להפריד מהרעש את הקול של כל גל בנפרד, תקשיבו לים רגוע, ואתם שומעים בבירור כל גל בנפרד, אותו הדבר בחיים, ככל שנפעל בהתאם לתוצאה שנרצה להשיג- נוכל להפריד את הפעולות שלנו ולראות כיצד הן מתחברות לתמונה אחת, ככל שנפעל "בזרימה בשוטף" הכל יתערבב לנו כמו הים הסוער. – אם כתוצאה מההגיג הזה נגרום למישהו ללכת לים בחורף ולהקשיב לים – עשינו את שלנו!.
ואחרון חביב, אחד מפרקי האבות החביבים עלינו ביותר: "אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם"
במשמעות שאיננה דתית- "מי שעובד בתחביב שלו לא עובד יום אחד בחייו"
והשירים,
נתחיל בעברית:
דברים שרציתי לומר, מילים יעקב רוטבליט, לחן וביצוע מקורי יהודה פוליקר ב"דיסק" פחות אבל כואב מ 1990, כאן בגרסה מהדהדת מפרויקט "צו השעה" ששפך אור מוזיקלי חדש על שירים וותיקים בתקופת הקורונה. https://www.youtube.com/watch?v=tMYfJkn9wzM
והמילים שמדברות לנושא
לא בכל הדרכים שרציתי ללכת הלכתי
בדרכים שהלכתי טעיתי ודאי לא פעם אחת
אך בכל הדרכים מעולם לא אבדה לי דרכנו
הקלאסיקה האנגלית My way, פול אנקה בדואט "ווירטואלי" לכבודו של פרנק סינטרה בשיר שעבר מספר גלגולים לפני ש"הפך" ב 1969 לשיר של פרנק סינטרה. https://www.youtube.com/watch?v=uP_tMa7VliY
במקור מדובר בשיר צרפתי " כרגיל =" Comme d'habitude שנכתב והולחן על ידי הצרפתים, Claude François ו Jacques Revaux, בביצוע של Claude François מ 1967
https://www.youtube.com/watch?v=Uc0gzoiS0Yk
אנקה רכש את זכויות השימוש בלחן וכתב את המילים לגרסה האנגלית אותה תפר למידותיו של סינטרה כולל שימוש ב "סלנג מפיונרי" שהודה שאיננו אופייני לו אבל כן לסינטרה, השיר בוצע על ידי "מי לא"… מרגשת במיוחד לטעמנו הגרסה של אלביס פרסלי מיוני 1977 חודשיים לפני שנפטר, בקול רוטט אבל בטוח ושקט (וכנות, "אני לא זוכר את המילים לכן אקריא אם זה בסדר איתכם אמר אלביס לקהל…") וברקע סרטון המציג את מהלך חייו.
https://www.youtube.com/watch?v=Zf-fORxQvW0
לשותפי היקר אריה, אי אפשר בלי הגרסה בספרדית של אחת הלהקות האהובות עלינו הג'פיסי קינגס (שגם להם היסטוריה סוערת ומעניינת – בהזדמנות)
https://www.youtube.com/watch?v=Fsw2NQb5xSA
ונקנח עם האחד והיחיד פרנק סינטרה שמכנה את השיר "ההמנון הלאומי" ומבקש מהקהל לקום לכבודו https://www.youtube.com/watch?v=w019MzRosmk