האם זו המציאות

כולנו תקווה שבהגיג לסוף השבוע הנוכחי, אנחנו לא בורחים יותר מדי לפילוסופיה עמוקה אבל ננסה, הסליחה אם מי שלא התחבר, נפגש בהגיג הבא. 
השבוע ננסה לנתח את משפטו של סלבדור דאלי (שמוכיח שחייבים להיות קצת משוגעים בשביל להיות מגה יוצרים): "יום אחד מן הראוי להודות באופן רשמי כי מה שקרוי בפינו מציאות אינו אלא אשליה גדולה אף יותר מעולם החלומות."  

מסורות פילוסופיות גורסות כי העולם כפי שהוא באמת, שונה מהעולם בו אנו חושבים שאנו חיים.  העולם הנתפש בעינינו כאמיתי אינו אלא צלו של העולם האמיתי ואנו מעין צופים בהצגה הנערכת בעבורנו בתיאטרון בובות, הצגה אותה אנו תופשים כמציאות מבלי שנהיה מודעים למציאות האמיתית. 
דיבר על זה אפלטון ב"משל המערה" המציג אותנו כעבדים שבויים הקשורים ויכולים להביט רק על קיר המערה שאם אנו רואים בצללים  של הדברים האמיתיים שעוברים מאחורינו.  במסורות מזרחיות עממיות מתייחסים אל החיים כ: "הצגה במשחק צללים מסך." 

שניים מגדולי הפילוסופיה הגרמנית, קאנט ושופנהאואר מציגים בהגותם את הדילמה הזו, קאנט יצר את המושג ה"דבר כשהוא לעצמו" על מנת לתאר את העולם הממשי הקיים מאחורי עולם התופעות. קאנט גרס שאנו צריכים להתמקד ב חקר התופעות, שופנהאואר יצא כנגד הוויתור על הניסיון להכיר את העולם הממשי, לטעמו הדבר דומה לניסיון להבין מה זה מגדל שעליו שעון באמצעות הצל שהוא מטיל. משל הודי מקסים, "העיוורים והפיל" עוסק במתח הזה בין עובדות לבין "אמת יחסית".
קבוצה של עיוורים ממששים פיל במטרה להבין יחדיו במה מדובר. כל אחד ממשש חלק בודד מגופו של הפיל (זנב, רגל, אוזן, חדק, בטן וחטים). ונחשף לתכונות אחרות, מה שגורם להם שלא להגיע להבנה ולהסכמה שמדובר בפיל. איור משנת 1888 מציג זאת יפה.   

 שחר הפילוסופיה המערבית מיוחס למאה השישית לפני הספירה ביוון, לפילוסופים המכונים "פרה-סוקראטיים" על שום שפעלו לפני זמנו של "סוקרטס". אחד מהם  "הרקליטוס", טבע משפט מפורסם:                     "אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים" 

אחד מתלמידיו הוסיף: "אי אפשר להיכנס לאותו נהר אפילו פעם אחת"
ניתן להבין את המשפט כפשוטו ולהתייחס אליו כאל קריאה לספקנות, לפיה המציאות איננה מהות קבועה. ניתן לנסות להבין רובד נוסף, שאולי בו טמון הפתרון לדילמה שהועלתה.      
שהמציאות משתנה כל הזמן ויש לה אינסוף פנים.  

מטרתנו ככל שנקבל הנחה זו היא להשתנות במקביל למציאות. לפי גישה זו השאיפה הרווחת להשגת תוספת ידע, מתוך תקווה שכאשר נצליח לקבל אותו יסתיימו תלאותינו, רק מכניסה אותנו ללולאה Loop)) עמוקה יותר, ממנה לא נגיע לשום מקום. רק יציאה מהלולאה המחשבתית בה אנו מצויים והבנה שהאמת מצויה ב"דרך", דרך שהיא שינוי תמידי, עשויה להוביל אותנו ולהוות עבורנו את אותו סולם "אלכימי" אל העולם או ההבנה האמיתיים.
על פי פילוסופיה זו, עיקר הבעיה הוא הקיבעון שלנו לחפש פתרון או תשובה, כאשר אנו רואים בעיה. (זו הדרך בה הרגילו אותנו לפתור בעיות מינקות). לפי גישה זו עלינו לחפש את הגבינה במקום אחר. 
בצניעות המתבקשת אנסה להציע פתרון לדילמה זו: 

הפתרון טמון בניסיון לקבל את האפשרות שההבנה אינה מצויה בתשובות לשאלות אלא ב"דרך", "דרך" שאלו מבנינו המסגלים אותה, משתנים ללא מאמץ במקביל לשינויים שחלים בעולם.  

• ממש כמו מראה שנשארת תמיד אותה "מראה", אך למעשה משתנה ללא הרף ומציגה לראווה את אינסוף פניה של האמת. 
• או אותו גולש גלים הנמצא בדיוק במקום הנכון על הגל, לא טיפה מעבר ולא טיפה פחות. הוא נמצא במצב המכונה בפילוסופיית ה"טאו" עשייה מתוך אי  מאמץ ("ווו–ויי" ). הוא איננו מתאמץ כלל אך מצליח יותר מכל האחרים. 

רובנו לא נמצאים בדיוק בנקודה הנכונה על הגל ולפיכך משקיעים מאמץ גדול ומשיגים תוצאות פחותות. כל עוד לא נלמד שהפתרון הוא בסנכרון עם זרימת הגל, נימצא תמיד במקום כלשהו לפני או אחרי הגל, נשקיע מאמץ גדול לאין שיעור, אך לא נתקדם עם הגל.
כל אחד צריך לפתח לעצמו דרך להסתנכרן עם העולם, הטאי צ'י שמקורו בפילוסופית ה"טאו", (בסינית דאו = דרך או הדרך ללכת בה), מהווה דרך לסנכרון עם קצב ההשתנות של העולם- זו רק דרך אחת, ולכל אחד מאיתנו ממתינה ההזדמנות למצוא את הדרך שיש בה שני שלבים!
שלב א: לקבל ולאהוב את עצמך.
שלב ב: לעסוק בפעילות שהיא מעבר לשוטף, יוגה, שירה, נגינה, שחיה, או כל דבר אחד שמתאים    

למי מאיתנו ומטיב איתנו.
והשירים,
שיר ראשון שמדבר על הנושא הינו "רפסודה בוהמית" של להקת קווין, הקורא לפתוח את העיניים בניסיון להבין את העולם האמיתי.    https://www.youtube.com/watch?v=vEL5FNrfhZc  צרפנו לינק לשיר עם תרגום לעברית. 

Is this the real life?
Is this just fantasy?
Caught in a landslide
No escape from reality
Open your eyes
Look up to the skies and see 

בהמשך לשירים מהשבוע שעבר תודה לדורון זקצר על שיתוף עיבוד קפלה מדהים ל"יקינטון" https://www.youtube.com/watch?v=vj_epp4gBW8&feature=youtu.be  רות דולורס וייס זמרת-יוצרת ישראלית , ילידת1978 .  התפרסמה בזכות ביצוע לשיר "משירי ארץ אהבתי",  שזכה לאחרונה, לחשיפה מחודשת בסדרה "שעת נעילה", את השם האמצעי "דולורס" בלאדינו עצבות הוסיפה בתור נערה. בתקליטה השלישי, "My Middle Name is Misery" (שמי האמצעי אומללות), גרסאות כיסוי לשירי בלוז לועזיים עצובים ומרגשים. למי שאוהב את הסגנון, לינק לביצוע שלה ל "הנה באה השמש של החיפושיות"  https://www.youtube.com/watch?v=BRY6marw4Pg  

וואו איזה מילים ידעו לכתוב פעם! משירי ארץ אהבתי, מילים: לאה גולדברג לחן: דפנה אילת, קיימים המון ביצועים לשיר. את הביצוע המקורי של חוה אלברשטיין כולנו מכירים בעל פה, ומספיק לשמוע את הצלילים הראשונים על מנת להיכנס למצב רוח של געגוע למשהו שפעם היה ואולי כבר איננו. הביצוע של רות בועט, זה חלק מהסגנון שלה, אפשר לאהוב או לא אבל הבעיטה שחוטפים מהשיר נמצאת שם. 

מצ"ב לינק לגרסה עם המילים,                  https://www.youtube.com/watch?v=9yi9T1C2228 

ניסינו לקצר אבל אי אפשר לוותר על אף מילה: 

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה – למלכה אין בית, למלך אין כתר.
ושבעה ימים אביב בשנה וסגריר וגשמים כל היתר.
אך שבעה ימים הורדים פורחים, ושבעה ימים הטללים זורחים,
ושבעה ימים חלונות פתוחים, וכל קבצנייך עומדים ברחוב
ונושאים חיוורונם אל האור הטוב, וכל קבצנייך שמחים.
מכורה שלי, ארץ נוי אביונה, למלכה אין בית למלך אין כתר.
רק שבעה ימים חגים בשנה  ועמל ורעב כל היתר.
אך שבעה ימים הנרות ברוכים  ושבעה ימים שולחנות ערוכים,
ושבעה ימים הלבבות פתוחים,  וכל קבצנייך עומדים בתפילה,
ובנייך בנותייך חתן כלה,  וכל קבצנייך אחים.
עלובה שלי, אביונה ומרה, למלך אין בית, למלכה אין כתר –
רק אחת בעולם את שבחך אמרה וגנותך חרפתך כל היתר.
ועל כן אלך לכל רחוב ופינה, לכל שוק וחצר וסמטה וגינה,
מחורבן חומתייך כל אבן קטנה – אלקט ואשמור למזכרת.
ומעיר לעיר, ממדינה למדינה אנודה עם שיר ותיבת נגינה
לתנות דלותך הזוהרת.  

שבת טובה!
למי שבא בלבד! 

"כאשר אתה מסיים עם בובה אחת,  בובה אחרת מחכה לך במשחק הצללים על המסך.
אם אתה נפטר מעוני אתה תקוע עם עושר,  לא יהיה לך זמן לחשוב על אלוהים.
תמיד יהיו מיליון דברים לעשות, החיים יכו בך כמו עבד משועבד במשחק הצללים על המסך.
אם אתה אומר לא לדברים הרעים אתה נתקע עם הדברים הטובים, לא יהיה לך זמן לחשוב על אלוהים. 

החיים מחלחלים כמו מים מתחת לשטיח, אם תעבוד לא בשביל שכר,
החיים יתייחסו לעבודה כמו אל שום דבר. 

תאמר שאתה לא מקבל את זה, החיים יצחקו עליך במשחק הצללים על המסך.
אתה עייף, כל היום אתה עבד ובלילה אתה עבד לשינה, 

לעולם לא יהיה לך זמן לחשוב על אלוהים.
כאשר אדון הגבעה יעמוד בפניך אתה לא תאמין למראה עינייך,
החיים הם רק הצגה במשחק הצללים על המסך."
(מסורת מזרחית עממית)