כיצד שאול טשרניחובסקי פותר בעיה שמטרידה את אפלטון ואת חכמנו זיכרונם לברכה – ואיך זה רלוונטי לימינו אנו.
אפלטון נהג להציג את מחשבתו בצורה של דיאלוגים ומשלים, בספרו "המדינה" (390 לפנה"ס), שעסק בכלכלה, פוליטיקה, צדק וידע. הוא מציג שיחה בין סוקרטס לגלאוקון בנושא הצדק, הם דנים ב מיתוס על המלך גיגס, והטבעת הקסומה.
גיגס רועה-צאן, נקלע לסופת גשמים, במהלכה נבקעה האדמה, בסדק שנוצר נתגלו לו אוצרות רבים בהם לא נגע. הוא מצא אדם גדל מידות שנראה מת וטבעת על אצבעו. גיגס לקח וענד את הטבעת. כאשר חזר לעיר גילה שכאשר הוא מסובב את הטבעת הוא הופך לרואה ואינו נראה. הוא מנצל את כוחו, אונס את אשת המלך, הורג את המלך ומשתלט על העיר.
המסקנות של גלאוקון על טבע האדם מהסיפור הינן , שגם הצדיק וגם הרשע מתנהגים ב"צדק" מתוך כפיה, ככל שלא יהיו כפופים לחוק, הצדיק והרשע ישאפו שניהם לאותה המטרה. האדם בוחר להיות מוסרי לא מתוך רצון, אלא מחשש מהסנקציה החברתית של מעשים אסורים. על פי גישה זו חלק מתפקידה של החברה הוא לטעת פחד בציבור במטרה לשמור על הסדר החברתי. גישה המבוססת על הטבע לפיו החזק מנצח– או מה שקראנו בתור ילדים "חוק הג'ונגל", המדינה היא הסכם הדדי שנוצר בין הפרטים בחברה – אתה לא תפגע בי ואני לא אפגע בך, הצדק נועד לתועלתו של האדם ואינו משקף את הטוב או את הרע אלא מהווה פשרה ביניהם.
סוקרטס לעומתו מציג גישה לפיה, המעשה הטוב הוא טוב כשלעצמו ללא תלות בתוצאותיו ותועלתו לאדם. אנו איננו שלמים וזקוקים לחברה כדי להשלים האחד את השני. האיכר זקוק למחרשה. הוא לא יכול לבנות אחת אלא חייב לפנות לאדם אחר לשם כך. המדינה אינה תוצאה של קונפליקט אלא של קונצנזוס. במדינה האפלטונית לכולם אינטרס אחד משותף לעומת אינטרסים שונים אצל גלאקון. הצדק לפי הבנה זו הוא שכל אחד עושה את תפקידו בחברה.
שניים מהמשפטים אצל חז"ל (פרקי אבות) מתייחסים באופן ישיר לסוגיה, "רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר: הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ… הפרשנות עולה באופן ברור מהטקסט, חַיִּים בְּלָעוֹ: (חבקוק א) וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם, מַה דָּגִים שֶׁבַּיָּם כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בּוֹלֵעַ אֶת חֲבֵרוֹ, אַף בְּנֵי אָדָם אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בּוֹלֵעַ אֶת חֲבֵרוֹ.
חיזוק נוסף לגישה זו נמצא בספר שופטים כא,כה: בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אִ֛ישׁ הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָ֖יו יַעֲשֶֽׂה.
את הגישה השנייה מציג גדעון (רלוונטי מתמיד למי מאיתנו שעדיין שומע חדשות), שופטים ח, כב-כג: וַיֹּאמְר֤וּ אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־גִּדְע֔וֹן מְשָׁל־בָּ֙נוּ֙ גַּם־אַתָּ֔ה גַּם־בִּנְךָ֖ גַּ֣ם בֶּן־בְּנֶ֑ךָ כִּ֥י הוֹשַׁעְתָּ֖נוּ מִיַּ֥ד מִדְיָֽן׃ וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ גִּדְע֔וֹן לֹֽא־אֶמְשֹׁ֤ל אֲנִי֙ בָּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִמְשֹׁ֥ל בְּנִ֖י בָּכֶ֑ם ה' יִמְשֹׁ֥ל בָּכֶֽם.
במבחן התוצאה העם מתעקש ואלוהים מוותר ונותן להם את המלך שביקשו: שמואל, א, ח:
וַיֵּ֤רַע הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֣ר אָמְר֔וּ תְּנָה־לָּ֥נוּ מֶ֖לֶךְ לְשָׁפְטֵ֑נוּ …וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל שְׁמַע֙ בְּק֣וֹל הָעָ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֹאמְר֖וּ אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּֽי־אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם.
מספרים שגם בתקופה של גרמניה הנאצית היהודים בבית הכנסת עדיין התפללו בשלום המלכות בהתאם לכתוב בספר (ירמיהו, כ"ט, ז') וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל ה', כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם.
אז איזה גישה לקבל: יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו (בראשית ח, כ"א) או "כי עוד אאמין באדם, גם ברוחו, רוח עז" . מתוך שירו של שאול טשרניחובסקי "שחקי שחקי".
האופטימיים שביננו יאמצו את המסר המופיע בשיר, שגם זכה להיות מוצע כהמנון המדינה, לצד "התקווה", (מוחמד ברכה ואברהם בורג). בזכות המסר האוניברסלי שלו (עוד נקשיב למילים- חובה!). השיר משמש עד היום כהמנון הרשמי של "הנוער העובד והלומד", "מחנות העולים" ו"השומר הצעיר". שולב בסידור התפילה של היהדות הרפורמית ונמצא על שטר 50 ₪, עם דמותו של טשרניחובסקי.
הפסימיים שביננו יעדיפו לפתוח עיתון ולתת למבחן התוצאה לנצח.
לטעמנו המשפט שמשלב ומסכם את הדברים (גם הוא מפרקי אבות מיוחס לרבי יהודה הנשיא)
"אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי."
כמו משפטים רבים של חז"ל גם כאן יש שלושה חלקים, השניים הראשונים מציגים ניגוד. בחלק הראשון מובלטת חשיבות הפרט (הפרשנות של גלאוקון) ובשני חשיבות החברה (הפרשנות של סוקרטס). והחלק השלישי – מאחד את השניים ולמעשה אומר לנו: חברים מספיק להתלבט, הגיע הזמן למעשים!
זוכרים את דני דין מספרי הילדים שבחר להשתמש בכוח הרואה ואינו נראה לסייע בביטחון המדינה?
איך דני דין של היום היה מתנהג, עדיין רלוונטי?…מי צודק?
והכי חשוב מה אנחנו היינו עושים היום לו היינו מקבלים את הטבעת של גיגס?
והשירים
"שחקי שחקי" בגרסא המוכרות של אריק לביא https://www.youtube.com/watch?v=4iMMsAZH4cI
של נחמה הנדל (כולל מילים) https://www.youtube.com/watch?v=8p71xrRjwC4
הגרסה (לטעמי) המרגשת מכולן של רונה קינן (כולל תרגום לשפת סימנים)
https://www.youtube.com/watch?v=c6FQxm_xiKU
והגרסה מיום העצמאות ה 71 עם שירי מימון https://www.youtube.com/watch?v=V83YDcc8mXg
את השיר אני מאמין, המוכר יותר במילים המתחילות אותו, שחקי שחקי, כתב שאול טשרניחובסקי באודסה בשנת 1892- תחשבו על זה, עשר שנים בלבד לאחר תחילה של העלייה הראשונה, רלוונטי מתמיד להיום, לחן: טוביה שלונסקי.
השיר מתחיל בתקווה לאדם היחיד:
שחקי שחקי על החלומות, זו אני החולם שח. שחקי כי באדם אאמין, כי עודני מאמין בך.
כי עוד נפשי דרור שואפת, לא מכרתיה לעגל פז, כי עוד אאמין באדם, גם ברוחו, רוח עז.
רוחו ישליך כבלי-הבל, ירוממנו במתי-על: לא ברעב ימות עובד, דרור לנפש, פת-לדל.
ממשיך בתקווה לחברה.
שחקי כי גם ברעות אאמין, אאמין, כי עוד אמצא לב, לב תקוותי גם תקוותיו, יחוש אושר, יבין כאב.
אאמינה גם בעתיד, אף אם ירחק זה היום, אך בוא יבוא – ישאו שלום, אז וברכה לאום מלאום.
ישוב יפרח אז גם עמי, ובארץ יקום דור, ברזל- כבליו יוסר מנו, עין-בעין יראה אור.
יחיה, יאהב, יפעל, יעש, דור בארץ אמנם חי,לא בעתיד, בשמים – חיי רוח לו אין די.
ומסיים בשרשרת דורות ואמונה באדם
אז שיר חדש ישיר משורר, ליפי ונשגב לבו ער לו, לצעיר, מעל קברי פרחים ילקטו לזר.
השיר מבטא תקווה (שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת), אמונה באדם (אַאֲמִין בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז"), סוציאליזם ("דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדָּל), אחווה ("יִשְּׂאוּ שָׁלוֹם אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם") ולא פחות חשוב ציונות ("יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי, וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר, בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ, עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר") – והכל נכתב ב 1892…!!!.- רלוונטי מתמיד!- משורר דגול!